הים הוא לא המזבלה שלך - הגדלת ההתנגדות לסילוק פלטפורמות בבריטניה

October 18, 2019
OSPAR נפגשים – הגדלת ההתנגדות לסילוק פלטפורמות בבריטניה

"שריון - הים הוא לא שלך dump"

כמעט מבלי שהבשורה ה"גדולה" שמה לב, מתרחש בימים אלה מחזה בים הצפוני מצפון מזרח לאיי שטלנד ורק 200 קילומטרים מהחוף הנורבגי. ספינת גרינפיס "לוחם קשת בענן" עם פעילים נמצאת במקום בים הצפוני הקשה. מיום שני בבוקר הם מפגינים בשדה הנפט ברנט, מטפסים על שניים מארבעת הרציפים בצפון הים הצפוני ומצמידים כרזות על ברנט "אלפא" וברנט "בראבו" עם הסיסמה: "שריון - הים הוא לא המזבלה שלך! ".

גרנפיס מציינת את מה שנדון הבוקר בשנוי במחלוקת בלונדון, אך הוכרע זה מכבר: שדה הנפט ברנט המנוצל - המנוצל על ידי הנפט הבריטי הענקית Shell מאז 1976, לא תפורק לחלוטין, כפי שנקבע בתקנות הבינלאומיות, אלא תיוותר בחלקה כפי שהיא. התנגדות בינלאומית מתעוררת נגד ההחלטה הממשמשת ובאה זו, והיא ממשיכה לאט אחרי תיאטרון הברקזיט להפוך לנושא קריטי שני בין בריטניה הגדולה למדינות רבות באיחוד האירופי. שדה הנפט ברנט בלב הים הצפוני מותש, נחשב למנוצל לחלוטין ואינו מאפשר הפקת נפט משתלמת כלכלית.

אבל במקום פירוק את שדות הנפט, שפועלים עם מיליארדי רווחים במשך עשרות שנים, וסילוק אותם בצורה אחראית סביבתית, נערכת קבוצת Shell הבריטית להותיר חלקים ממתקני הייצור של הים הצפוני בים הצפוני עם כלל חריגה של ממשלת בריטניה . אמנם יש לפרק את פלטפורמות הברנט "בראבו", "צ'רלי" ו"דלתא", מעל פני הים, אך המבנים מתחת לפני הים שיישארו הם פצצת זמן מתקתקת עבור הסביבה.

ישנם 42 מיכלי נפט שקועים, בגובה של כ-60 מטרים, המכילים יותר מ-11,000 טון נפט, לפי Shell. כאשר המיכלים והחדרים יאכלו וירקבו כמות הנפט הזו תישפך לים.

התעשייה מתלוננת שהפירוק והסילוק של האחוזה הזו מאוד טכנית מסובך ויקר. ד"ר כריסטיאן בוסאו מגרינפיס המבורג הוא ביולוג ימי ובעל דוקטורט בביולוגיה של ים עמוקים. הוא מומחה בנושאים אלו והחל את דרכו כפעיל גרינפיס בשנת 1995 בהפגנה נגד טביעת פלטפורמת הטנקים "ברנט ספאר" במעטפת הצפון-אטלנטית. חברת הנפט הבריטית התכוונה להשליך את ה"גרוטאות" שלה ל-2000 מטרים של מים. אחרי הכל חברת הנפט נאלצה בהצלחה לסלק בצורה מסודרת את ה"ברנט ספאר".

כמעט בדיוק 25 שנים לאחר מכן, ד"ר בוסאו חוזר לצפון האוקיינוס ​​האטלנטי: בוסאו לא מקבל את התירוצים של החברות הרב-לאומיות: "קבוצת Shell שולטת בייצור הנפט הימי ברמת דיוק גבוהה ובתנאים הקשים ביותר כמו שום נפט רב-לאומי אחר . עם זאת בחשבון, באמת קשה להאמין שהמסודר וסילוק מקצועי של פסולת ייצור זו אמור לגרום לבעיות". וזו גם דעתם של רוב חברי OSPAR, שרואים במחלוקת זו מעל הכל את הניסיון להעביר את עלויות המעקב הלא נוחות לטבע ובכך לציבור הרחב.

היום, ועדת OSPAR מתכנסת במטה שלה בלונדון ונדרשת להשיג רוב של שלושה רבעים בהצבעות על ההחרגות המתוכננות על ידי ממשלת בריטניה, אשר עומדות בסתירה להסכמים שהושגו באוסלו ובפריז.

הנורווגים נמצאים במרחק של 200 קילומטרים בלבד משדה הנפט ברנט ומארבעת הפלטפורמות שייפטרו. אבל נראה שהם גם מודאגים יותר לגבי שאלת העלויות מאשר מהמפגעים הסביבתיים, כי הם הצטרפו עכשיו לגישה הבריטית. מה שלא מפתיע, כי גם כאן כמובן לא מדובר בעיקר בסכנות לסביבה, אלא בבעיה שלנורבגים עם פלטפורמות ימיות משלהם יש בקרוב בעיה דומה...

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה חברה ב-OSPAR, הארגון האחראי על כל ההזרמות, ההשלכות והטבעות באזור צפון האוקיינוס ​​האטלנטי והים הצפוני, וכן על הליך הרישוי וכו'. עבור חוות רוח ואסדות נפט. OSPAR מייצג "אוסלו" ו"פריז", מכיוון שבשתי הערים הללו, כמעט כל מדינות הגדות האירופיות, כולל בריטניה, הסכימו בשתי אמנות על תקנות אחידות וקפדניות לניצול כלכלי של אזורים בינלאומיים אלו.

הפטור הצפוי של ממשלת בריטניה עבור חברת הנפט הרב-לאומית המקומית יקל על הסילוק המורכב והיקר ביותר. כך, בנוסף לברקזיט, נפתח אזור סכסוך נוסף, שמביא את ממשלת בריטניה לשיח עם מדינות אירופה רבות. הסיבה לכך היא בעיקר כי בריטניה, כחברה ב-OSPAR, הורתה לתעשיית הים שלה לשמור 35% מהעלויות המחושבות עבור ההשלכות שנקבעו ומתוכננות. זה מושג רק על ידי הידיעה שמשרד האוצר הבריטי תומך בתעשיית הנפט שלו עם הקלות מס לא מבוטלות עבור ההתחייבות היקרה הזו.

גרמניה כבר מחתה רשמית נגד ההתרחשות הזו. נוהל, משום שהסכנות לים הצפוני והשכנים המיידיים שיתגוררו בשאריות התעשייתיות מתחת לפני הים הן גבוהות לאין ערוך.

עם זאת, בניגוד לפני 25 שנה במקרה של "ברנט ספאר", הציבור הרחב עד כה נותר ברובו בחוץ. התקשורת מעדיפה היום לדון בהודעות טוויטר מטראמפ או להתמקד בסכסוכים הצבאיים הרבים, בין אם זה צבאי או כלכלי, בכל המקומות ברחבי העולם. 11,000 טונות של נפט, שאמור להישאר בים, ממלאים תפקיד מינורי בלבד. עולם חדש אמיץ ...


פוסט אורח - ד"ר כריסטיאן בוסאו< /div>

לפני כמה שעות עדיין ישבתי בסירת גרינפיס - באמצע שדה הנפט ברנט בצפון הים הצפוני, ותמכתי בפעילים שלנו כבש את שתי פלטפורמות הפגז של ברנט אלפא ו-Brent Bravo במשך יותר מ-24 שעות. גרינפיס שם כדי למנוע מ-Shell לנצל לרעה את הים כמזבלה ל-11,000 טון נפט.

לפני 24 שנים, במאי 1995, ביקרתי לראשונה בשדה הנפט ברנט 190 ק"מ צפונית-מזרחית לאיי שטלנד. כבשנו את רציף ברנט ספאר כי שלל רצתה להטביע את הרציף הבשל בים. מזג האוויר היה גרוע, קר מאוד, גלים גבוהים וסערה. בלילה עמדתי על רציף המסוקים של הברנט ספאר וראיתי נוף תעשייתי בלב ים: פלטפורמות הנפט המוארות והגבוהות בגורדי שחקים, שלהבות הגז שלהן האירו באדום את העננים התלויים הנמוכים... מיליונים תמך במאבק שלנו נגד טביעת ברנט ספאר. אבל זה היה על הרבה יותר: זה היה על כבוד לטבע ועל מניעת התעשייה והפוליטיקה להשתמש בים שלנו בתור פחי אשפה.

מאז 1995, גרינפיס נאבקת למען הגנת האוקיינוסים ונגד תעשיית הנפט. Shell לא למד כלום מאז. אף אדם אחראי לא פשוט ישליך את הפסולת שלו לטבע, יטביע את מכוניתו באגם הקרוב, או יטמין את מצבר המכונית שלו בגינה. ובכל זאת של רצתה לעשות בדיוק את זה.
24 שנים מאוחר יותר, ארבע הפלטפורמות של שדה הנפט ברנט אמורות להיפטר. Shell מתכננת להשאיר חלקים עצומים ממנו בים. אז 64 תאי בטון ענקיים אמורים להירקב על קרקעית הים. תאי בטון אלו הם בגובה 60 מטר, רוחב 20 מטר, בעלי קירות בטון בעובי מטר אחד ונפח של 10,000 מטר מעוקב. הם מכילים 640,000 מ"ק של מים שמנים ו-40,000 מ"ק של משקעים שמנוניים, עם תכולת נפט כוללת של 11,000 טון שמן.

במשך תקופה של יותר מ-20 שנה, Shell מנסה להשליך גרוטאות ונפט בטבע, לפעמים צריך להטביע פלטפורמה שלמה, לפעמים נשארו 11,000 טון נפט בים. והמדיניות, ממשלת בריטניה, רואה ותומכת בכך. ב-Brent Spar ועכשיו במפגש OSPAR (נציבות אוסלו-פריז להגנה על צפון מזרח האוקיינוס ​​האטלנטי).

האם אנחנו לא לומדים כלום? מה עוד צריך לקרות כדי שנתעורר ונלמד לכבד את הטבע? עלינו להגן על הטבע שלנו, זו הפרנסה שלנו. תנועת "ימי שישי לעתיד" מציגה תלמידי בית ספר שקמים כעת ודורשים את הזכות לעתיד בר-מחייה. ללא הגנת הסביבה, הגנת האקלים, הגנת הים, לא יהיה עתיד כזה.

נפט חברות כמו Shell אחראיות לזיהום הים עם המודל העסקי שלהן. זה כבר לא נסבל. Shell ותעשיית הנפט לא ראויים לעתיד. במקום זאת, העתיד שייך לחברות שלוקחות אחריות על כדור הארץ ועתידנו.