© Algal blooms in the North Atlantic - a mosaic of green swirls reaches the productive and dynamic waters of the subarctic Atlantic Ocean, (c) NASA
© Matthew Osman (left) and Mike Waszkiewicz position an ice core during a storm in West Greenland. (c) Sarah Das, Woods Hole Oceanographic Institution
© An Air Greenland helicopter takes off with a load of ice cores, (c) Sarah Das, Woods Hole Oceanographic Institution
© Drilling location team in Greenland (from left to right): Mike Waszkiewicz (US Ice Drilling Program), dr. Sarah Das, Matt Osman, dr. Luke Trusel (all WHOI), (c) Sarah Das, Woods Hole Oceanographic Institution
© The diagram illustrates how biological compounds from phytoplankton blooms enter the atmosphere and eventually end up in centuries-old ice cores. (c) Eric S. Taylor and Timothy Silva, Woods Hole Oceanographic Institution
הפריון של צפון האוקיינוס האטלנטי ירד ב-10 אחוזים בעידן התעשייתי
May 14, 2019
פחות פוטוסינתזה עקב עליית טמפרטורות המים
כמעט כל החיים הימיים תלויים בפרודוקטיביות של פיטופלנקטון - אורגניזמים מיקרוסקופיים הפועלים ללא לאות על מעל לפני המים הים כדי לספוג את הפחמן הדו חמצני שנכנס לאוקיינוס מהאטמוספירה.
באמצעות פוטוסינתזה האצות מפצלות פחמן דו חמצני לחמצן ולפחמן אורגני, שאותם הן אוגרות. פחמן זה הוא הבסיס לקורי מזון ימיים, החל מהשרימפס הקטנים ביותר דרך צבי ים ועד לווייתני גבן גדולים.
כעת מצאו מדענים מ-MIT, המכון האוקיאנוגרפי של Woods Hole (WHOI) וממכונים אחר עדויות לכך שהתפוקה של פיטופלנקטון בצפון האוקיינוס האטלנטי, אחד מהאזורים הימיים היצרניים ביותר בעולם, יורדת בהתמדה.
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature, החוקרים מדווחים כי תפוקת הפיטופלנקטון באזור חשוב זה ירדה בכעשרה אחוזים מאז תחילת העידן התעשייתי באמצע המאה ה-19. ירידה זו עולה בקנה אחד עם עלייה מתמדת בטמפרטורות מעל לפני המים באותה תקופה.
מתיו אוסמן מ-WHOI, המחבר הראשי של המחקר, מעריך שהתפוקה של פיטופלנקטון עלולה להמשיך לרדת עם עליית הטמפרטורות כתוצאה משינויי אקלים מעשה ידי אדם.
"אנחנו צריכים להיות מודאגים", אומר אוסמן. "אם תהיה לנו אוכלוסייה גדלה אבל בסיס מזון הולך ופוחת, כנראה שבסופו של דבר נרגיש את ההשפעות של הירידה הזו".
אוסמן ועמיתיו חיפשו מגמות בפרודוקטיביות של פיטופלנקטון באמצעות התרכובת המולקולרית מתאן-סולפוני, בקיצור MsOH. כאשר פיטופלנקטון מתרחב לפרחים גדולים, חיידקים מסוימים פולטים דימתיל גופרתי או DMS, אירוסול המשתחרר לאטמוספירה ובסופו של דבר מתפרק כתרסיס סולפט או MsOH, אשר לאחר מכן מופקד על ידי רוחות ים או יבשות.
בצפון האוקיינוס האטלנטי הופק הפיטופלנקטון MsOH, שהושקע בצפון, גם בגרינלנד. החוקרים מדדו MsOH בליבות קרח בגרינלנד, המייצגות שכבות של אירועי שלג בעבר ששרדו מאות שנים.
הצוות ניתח בסך הכל שתים עשרה ליבות קרח, שהתקבלו משנות ה-80 ועד היום במקומות שונים על מעטה הקרח של גרינלנד.
בכל 12 ליבות הקרח, החוקרים הבחינו בירידה משמעותית בריכוזי MsOH מאז אמצע המאה ה-19, כאשר החל ייצור גזי חממה בקנה מידה גדול. ירידה זו קשורה ישירות לירידה בייצור הפיטופלנקטון בצפון האוקיינוס האטלנטי.
"אנו רואים ירידה ארוכת טווח בפריון האוקיינוסים המתרחשת בערך באותו זמן שבו החלה פליטת גזי החממה בקנה מידה תעשייתי כאשר מערכת האקלים החלה להתקלקל", אומר אוסמן. "צפון האוקיינוס האטלנטי הוא אזור פרודוקטיבי מאוד, ויש תעשיית דיג רב לאומית ענקית הקשורה לפריון הזה, ולכל שינוי בבסיס שרשרת המזון הזו יהיו השפעות מדורגות שנחווה בסופו של דבר על שולחנות האוכל שלנו".