סוד סרטני המערות שפוענחו

July 24, 2018 מחקר מראה קשר גנטי בין חסילונים השוכנים במערות בישראל ובאיטליה

השרימפס הטרוגלוביטי בגודל כמה סנטימטרים בלבד שחיים במערות שונות בישראל ובאיטליה קשורים, למרות שהם קיימים מבודד במשך מיליוני שנים. זה הוכח כעת על ידי צוות חוקרים ממרכז GEOMAR הלמהולץ לחקר האוקיינוסים קיל ומוסדות ישראלים באמצעות ניתוחים גנטיים וגיאולוגיים.

טרוגלוביונטים חיים בעולם אחר - בחושך מוחלט, עם תנודות טמפרטורות נמוכות וגבוהות לחות - עולם מאוד מיוחד ומבודד בו מינים שהסתגלו לתנאים הללו שורדים לרוב זמן רב. הם כוללים גם ארבעה מינים של השרימפס העיוור Typhlocaris, שניתן למצוא רק במערות קרסטיות בודדות סביב הים התיכון. שניים מהם קיימים בישראל רק כמה סנטימטרים בודדים - מערה מסוג Typhlocaris galileain בטבחה, ליד אגם גנצרת, ו- Typhlocaris ayaloniin במערת איילון, שהתגלתה ב-2006 במישור החוף של ישראל. שני המינים אחר נמצאים במערכת מערות ליד לצ'ה בדרום מזרח איטליה ובמערה ליד בנגאזי בלוב. קבוצת מדענים הצליחה כעת להדגים קשר הדוק בין המינים בישראל ובאיטליה בעזרת חקירות גנטיות וגיאולוגיות. המחקר הופיע לאחרונה בכתב העת peerJ.

"מיני Typhlocaris הם 'מאובנים חיים', צאצאים של מין שהתקיים בים תטיס הפרהיסטורי לפני מיליוני שנים", מסבירה ד"ר תמר גיא-חיים. , מ-GEOMAR והמכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה בחיפה, ישראל, המחבר הראשי של המחקר. "מאז הם שרדו בתנאים מבודדים במערכת אקולוגית ייחודית המנותקת מהעולם החיצון", המשיך גיא-חיים. בניגוד לרוב המערכות האקולוגיות המבוססות על אור השמש כמקור אנרגיה לצמחים, אלו פועלות במערות בצורה כימואוטוטרופית ומבוססות על חיידקים מחמצנים גופרתיים כמקור מזון. שרימפס ה-Typhlocaris הם הטורפים המובילים במערות וניזונים בעיקר מסרטנים קטנים, שבתורם חיים מחיידקי הגופרית.

"על ידי השוואת סמנים גנטיים גילינו שאחד המינים הישראלים, Typhlocaris ayoni, חי במרחק של יותר מאלף קילומטרים מאיטליה - Typhylocaris salientina, קרוב יותר מבחינה גנטית אחר המינים הישראליים, Typhlocaris galilea, שחי במרחק של 120 ק"מ בלבד", מסביר פרופ' יאיר אחיטוב מאוניברסיטת בר-אילן, שותף במחבר הספר. המחקר.

כדי להסביר את הקשר הגנטי המפתיע הזה, החוקרים תיארכו את התבדלות המינים בהתבסס על גילה של תצורה גיאולוגית באזור המערה בגליל. כך הופרד Typhlocaris galilea אחר המינים לפני 7 מיליון שנה במהלך התרוממות הרכס המרכזי בישראל. לפני כ-5.7 מיליון שנים, בזמן מה שמכונה משבר המליחות של מסיני (MSC), כאשר הים התיכון התייבש כמעט לחלוטין, התפצלו המינים הישראליים Typhlocaris ayyalon וה-Typhylocaris salientina האיטלקי לשני מינים נפרדים.

בנוסף, חוקרים חישבו את שיעורי האבולוציה של Typhlocaris וסרטני מערות אחר ומצאו שהם נמוכים במיוחד בהשוואה לסרטנים שאינם במערות. החוקרים מציעים שהתנאים הייחודיים במערות - יציבות תנאי הסביבה (כגון טמפרטורה), מחסור באור וקצב חילוף חומרים נמוכים - מאטים את קצב השינוי האבולוציוני.

מיני הטיפלוקריס מסווגים כסכנת הכחדה ו מופיע ברשימה האדומה של IUCN (האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע). המערות בהן הם חיים נתונים לשינויים גדולים עקב זיהום, חדירת מים מליחים באמצעות הפקת מי תהום אינטנסיבית ושינויי אקלים. בישראל, לפיכך, הושקה תוכנית רבייה של Typhlocaris כדי לשמר את הסוג למקרה שכל המאמצים לא יצליחו לאבטח את האוכלוסייה הטבעית.

קישור למחקר: https://peerj.com/articles/5268/ " title="" target="_blank"> https://peerj.com/articles/5268/ .