משלחת לקרחונים של אנטארקטיקה

February 13, 2017 מחקר ישפר את התחזיות לגובה פני הים העולמיים כיצד השפיעו תקופות זמן חמות וקרה לסירוגין על מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה? מה זה אומר על פני הים בהווה ובעתיד? בניסיון למצוא את התשובות לשאלות הללו, חמישים חוקרים ממכון אלפרד וגנר (AWI) נמצאים כעת בדרכם לים אמונדסן, לאחר שיצאו מפונטה ארנס (צ'ילה) ב-6 בפברואר. סדקים במדף הקרח של לארסן ובמדף הקרח באנטארקטיקה (שם ממוקמת תחנת המחקר האלי של בריטניה) נמצאים בתצפית. איבוד מסת הקרח מהיר יותר בגזרת האוקיינוס ​​השקט של היבשת מאשר בגזרת האוקיינוס ​​האטלנטי. המדענים, הנוסעים על סיפונה של ספינת המחקר Polarstern, פונים כעת לגזרת האוקיינוס ​​השקט כדי לחקור שינויים במעטפת הקרח וכיצד הם תרמו לשינויים בגובה פני הים בעבר. בכך הם מקווים לשפר את תחזית השינויים העתידיים. מפלס הים עלה ב-19 סנטימטרים בין השנים 1901 ל-2010. עד סוף המאה הזו הצביעו התחזיות על עלייה של 26 עד 82 סנטימטרים; כמות זו עדיין מכילה אי ודאות מסוימת, כאשר הדגמים האחרונים מראים עלייה אפשרית במטר נוסף. תחזיות כאלה חיוניות מכיוון שהן משמשות בסיס להסתגלות ולמזעור השפעת שינויי האקלים, למשל, באמצעות אמצעי הגנה על החופים. למרות שמודלים ממוחשבים קיימים יכולים לחשב את הקשר בין קרח לאוקיינוס, כרגע אין נתונים כאלה לגבי מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה. "זו בדיוק הסיבה שאנו רוצים לחקור כיצד שכבת הקרח התקדמה ונסוגה בעבר, כולל השונות המרחבית והכרונולוגית והקצב," אמר ד"ר קרסטן גוהל של AWI, המדען הראשי של המשלחת. "במיוחד באזור ים אמונדסן, ראינו נסיגה מהירה בצורה יוצאת דופן במהלך העשורים האחרונים, שרבים מאמינים שהיא הצעד הראשון בקריסה מוחלטת של מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה," הוא הוסיף. ממוקם בגזרת האוקיינוס ​​השקט של האנטארקטיקה, ים אמונדסן ממוקם במקום שבו שני קרחונים גדולים (קרחון פיין איילנד וקרחון ת'ווייטס) זורמים אל האוקיינוס, ומעבירים מסה עצומה של קרח משטח הקרח של מערב אנטארקטיקה. עבור משטח הקרח של מערב אנטארקטיקה, חלק גדול מבסיסו נמצא ביבשת מתחת לפני הים. כיום, כאשר מי הים החמים יחסית מסתובבים על פני המדף היבשתי של ים אמונדסן, נוצרות תגובות מוחשיות הן באזור ההארקה של הקרח היבשתי והן במדף הקרח הצף. כשהאוקיינוס ​​מתחמם, מדף הקרח מתחיל להימס מלמטה ואזור ההארקה מתרחק פנימה. זה גורם לנסיגה של הקרחונים, וכתוצאה מכך נוצר מצב שבו היה פעם משטח קרח בעובי של מאות מטרים, יש כיום רק מים פתוחים המכוסים על ידי יריעה דקה של קרח ים עונתי. עבור מדעני גיאוגרפיה, שינויים כאלה בתנועת יריעת הקרח מאפשרים להם להשתמש בליבות משקעים מהמדף היבשתי נטול הקרח כדי לגלות מתי בהיסטוריה של כדור הארץ ובאיזו מידה ים אמונדסן היה מכוסה קרח או היה נקי מקרח. הם עושים זאת על ידי בחינת שרידי אצות חד-תאיות (פורמיניפרות ודיאטומים) ששוקעות אל קרקעית הים כמשקעים עם מוות. בפעם הראשונה, קרקעית הים אסדת הקידוח MARUM-MeBo70 מהמרכז הימי של אוניברסיטת ברמן מדעי הסביבה (MARUM) ישמשו באנטארקטיקה. הוא יכול לקדוח ליבות משקעים באורך של עד 70 מטרים. ניתוח שלאחר מכן של הליבות, כמו קביעת המינים והגילאים של האצות המאובנות, צפוי להניב מידע על טמפרטורות המים בעבר ועל ההיסטוריה של כיסוי הקרח בים אמונדסן. "אנו מתכננים לאסוף דגימות מתקופות ההיסטוריה של כדור הארץ עם תנאי אקלים דומים לאלה שאנו מצפים לראות ב-100 עד 200 השנים הבאות", אמר ד"ר גוהל. ככזה, אחת ממטרות הקידוח היא הבין-קרחונית האחרונה לפני הנוכחית, שהייתה לפני כ-125,000 שנה. הפליוקן מעניין גם את צוות המחקר. לפני שלושה עד חמישה מיליון שנים, הטמפרטורה הייתה גבוהה בשניים עד שלוש מעלות ממה שהייתה ממש לפני המהפכה התעשייתית, וריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה (ב-400 חלקים למיליון) היה דומה בערך למה שהוא היום. למידע נוסף ראה כאן.