לוויתנים בלין: שינוי מהיר יותר בבית הגידול באוקיינוס ​​האטלנטי מאשר באוקיינוס ​​השקט

September 9, 2019 זרם הגולף מספק אספקת מזון עשירה בצפון מזרח האוקיינוס ​​האטלנטי

מחקר חדש השווה את השכיחות של לווייתנים בולניים באזורים הימיים השונים סביב הארקטי. החוקרים הבחינו בהבדלים גדולים בין מיקומם של מינים שונים. התוצאה: בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי ישנם כמה מאות אלפי לווייתנים בולניים הנודדים למרחקים ארוכים, בעוד שיש רק כמה מאות בצפון האוקיינוס ​​השקט.

"לווייתני גרינלנד, החיים בקוטב הצפוני כל השנה , נמצאים לרוב באוקיינוס ​​השקט ובצפון מערב האוקיינוס ​​האטלנטי", מסביר תור האג, מנהל מחקר במכון לחקר הים (IMR) ואחד ממחבריו של המחקר הנוכחי.

"בצפון באוקיינוס ​​השקט יש אוכלוסיה איתנה של כ-20,000 לווייתני גרינלנד, בעוד באוקיינוס ​​האטלנטי יש רק כמה אלפי פרטים. אין הרבה פרטים במימי צפון מזרח האוקיינוס ​​האטלנטי. חלק מההסבר הוא שהחיות ניצודו באופן מסיבי בין 1611 ל-1611 1811. גם לאחר יותר ממאתיים שנה, האוכלוסייה עדיין לא הצליחה להתאושש". הם ניצודים גם באוקיינוס ​​השקט, אבל שם האוכלוסייה התאוששה. "עכשיו הם ניצודים שם שוב", אומר האוג.

כשזה מגיע ללווייתנים בולניים, כמו לווייתן גיבנת, לווייתן מינק, לווייתן סנפיר ולווייתן כחול הנודדים בין הקוטב הצפוני למים החמים יותר, המצב הוא ההפך. "בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי, ישנם כמה מאות אלפים מהלווייתנים הנודדים הללו, בעוד שבצפון האוקיינוס ​​השקט יש רק כמה מאות מהם", אומר הוג.

באוקיינוס ​​האטלנטי, הם נפוצים במיוחד בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי. בצפון מזרח ובאמצע האוקיינוס. אחת הסיבות החשובות לכך היא שהמים החמים של זרם הגולף פוגשים את המים הקרים של הארקטי. "זה מה שהופך את האזורים האלה לפרודוקטיביים מאוד, עם הרבה קריל ולחמות פלגיות כמו קפוצ'ין, מקרל והרינג", מסביר הוג. בקיץ, למשל, נודדים לווייתני הבאלין צפונה לאכול, לפני שהם יוצאים דרומה לכיוון קו המשווה כדי להזדווג כשהחורף מתקרב.