יום 5 - קרח סדוק וכמה צרות ב-Khoboy

היום פנינו צפונה אל הקצה החד של האי אולחון.

בעוד שהמדחום הראה טמפרטורה מתונה יותר של "רק" -18°C, כמו שהרגשנו נראה קר הרבה יותר מאשר בימים קודמים. הרוח נשבה בחדות בפנינו בדרכנו לקבל את הקפה הראשון שלנו בבית הפשוט אך החם שלנו. השמש הייתה חסרה גם כן.

לאחר העמסת הציוד והמיכלים על ה-4x4 UAZ פלוס הנגרר המנוסה והבדוק, היינו מוכנים להרפתקאות חדשות.

הנסיעה, לעומת זאת, לא רק הייתה ארוכה בהרבה מאתמול, אלא שהקרח גם הראה את הצד הפראי שלו והשאיר אותנו במשך כ-90 דקות נסיעה על שביל די משובש.

הסדקים וגלי הקרח היו לא רק מאתגרים עבורנו, אלא גם עבור הקרוואן שלנו, וכתוצאה מכך איבדנו אותו בדרכנו. המתל לנגרר פשוט התפרק וקיבלנו שיעור עד כמה הרוסים גמישים ומיומנים בכל הנוגע לתיקונים...

מה עוד אתה עושה באמצע מדבר קרח? או שאתה מתקן דברים או שאתה בבעיה. תיקנו את זה והמדריכים שלנו עשו עבודה טובה מאוד!

עם עיכוב של 1/2 שעה הגענו סוף סוף למקום הצלילה שלנו שנקרא "Khoboy" שפירושו "חותכת" באנגלית. המקומיים קוראים לזה גם "דיווה" שזה הרבה יותר נחמד, אבל דיווה הראתה את שיניה היום...

הנקודה קיבלה את פנינו עם התצורות היפות שלו של גושי קרח שבורים, בגובה מטרים, שבלטו כמו שיניים לכל הכיוונים.

הצלילה בתצורות מסוג זה הייתה שונה לחלוטין מאתמול.

לא עוד קרח צלול אבל מסנוור ולבן כמו שלג, ובשל התצורות השבורות היה עובי קרח של בין 5 ל-6 מטרים! אתה מיד מרגיש קטן כבן אדם בסביבה הפרועה והמדהימה הזו.

רק שעה לפני השקיעה התמזל מזלנו; השמש יצאה ואגם באיקל התחיל להראות לנו שוב את יופיו. מכיוון שעדיין ירד שלג, "דיווה" הופיעה עם קשת בענן סביב הסלעים שלה וציינה שמחר אולי נהיה שוב יום נחמד.

אם מזג האוויר אכן טוב מחר, המקום הזה יראה אותנו שוב!

אנחנו מקווים לראות אותך גם אז!